יום שישי, 2 בפברואר 2018

ציור בקו אחד

רציתי לכתוב פוסט על ציור בקו אחד ואיך לנסח את זה? הוא דווקא לא הלך לי בקו אחד - הכתיבה שלו הייתה מקוטעת, ודרשה מחקר עמוק יותר והפסקות רבות, ולקח זמן לאסוף את כל החומרים ולערוך אותם באופן שרציתי. אבל לא ויתרתי :)


ציור - Lilo


ידעתי שיש פה נושא מעולה, שיעניין וישמח את קוראי הבלוג, כזה שיש לי ענין רב בו בעצמי מזה שנים, והעובדה שעכשיו ציור בקו אחד הוא גם כל כך חם וטרנדי - כל אלה מהוות סיבות ממש טובות לסיים לכתוב אותו ולפרסם עבורכם בבלוג. אז הנה הוא מוכן:

ציור בקו אחד הוא ציור רציף ומהיר, בו לא מרימים את כלי הציור מהדף עד שמסיימים. הרמת - סיימת!
ציור שכזה הוא מצד אחד חתרני ואדג׳י  - הרי הוא מעוות את יצוג האובייקט שהוא מצייר, ואף פעם כמעט אינו יוצא חמוד או ריאליסטי לגמרי, ומצד שני זוהי פעולה נאיבית ובמידת מה אפילו ילדותית - שיש בה עקשנות, רוח משחק ואתגר -  למשוך את הקו עוד ועוד, לשבור את החוקים, וליצור משהו שהוא ספק ציור ספק קשקוש.



אפשר לראות היום ציורים בקו אחד בכל מקום! הטרנד הזה מעטר פריטים לבית, פוסטרים, חולצות ותכשיטים וגם בקמפיינים פרסומיים  - אך מובן מאליו שציורים בקו אחד לא התחילו היום, אני מנחשת שהם עתיקים כמעט כמו אמנות הציור עצמה.

במסעדה האופנתית הזו באוסטרליה, למשל, תלוייה מסה של פוסטרים של האמנית הדנית המצליחה ואולי המזוהה ביותר כיום עם אמנות בסגנון הזה -  קריסטיאן ספנגסברג.



הציורים של קריסטיאן מרשימים, מינימליסטיים וגדולים, וכיף לעקוב אחרי עמוד האינסטגרם המסוגנן להפליא שלה:



קריסטיאן עורכת שיתופי פעולה שונים ומענינים - באחד מהם תתקלו בהמשך הפוסט. ואפשר לקרוא עליה עוד כאן.



את האמנית Lilo אני אוהבת במיוחד. היא מכנה את עבודתה סיפורים על נייר. האמנית הדנית שחיה בלוס אנג׳לס נהגה לשרבט לעצמה איורי קו אחד כדרך להרגע אחרי ימי עבודה ארוכים ומלחיצים כמפיקה, ושיחה מפתיעה מאספן אמנות שראה את ציוריה באינסטגרם השפיעה על מהלך עבודתה ויצירתה, והיא החליטה להוציא את הציורים לאור.

קוויה העגולים והזורמים הנעים בין לחיצה עזה על הנייר לרפרוף קליל מביעים אנושיות, חום ואינטימיות. הסגנון היחודי שלה מערבב בין עכשוי לישן (באופן החיובי ביותר של המילה) וההתמקדות שלה בפרטים קטנים כגון ריסים או אצבעות נותנת טאץ׳ מיוחד לציורים.
הנה קישור לעמוד האינסטגרם שלה, לא לפספס! גם הציור הפותח את הפוסט הוא שלה. יפהפה, נכון?






 Niels Kiené הידוע גם בכנויו Salventius הוא אמן הולנדי המתמחה בפורטרטים בקו אחד.




הוא מספר שאינו קורא לעצמו אמן או מאייר - אלא מתיחחס לעצמו כאל בן אדם שנהנה לעשות את מה שהוא אוהב - ונכון לעכשיו הוא אוהב לצייר, ליצור ציורים באור, מודלים תלת מימדיים וקעקועים - כולם בקו אחד כמובן.  קראו עליו באתר שלו ואל תשכחו לבקר גם בעמוד האינסטגרם. והנה דוגמא לעבודת אור בסגנון הזה:


אז כדי להוכיח שציור בקו אחד איננו דבר חדש, בואו נחזור לרגע לאמצע המאה העשרים ונהנה מכמה ציורים בקו אחד של פיקאסו, אולי הצייר הטוב והמפורסם ביותר במאה הקודמת. כמה קל זה נראה כשהוא עושה את זה?




ואפרופו קל - יש סיפור נחמד, שאולי הוא בכלל אגדה אורבנית (אבל למי אכפת כשהסיפור יפה?)
יום אחד פיקאסו יושב בפארק. ניגשת אליו אישה ומבקשת שיצייר אותה. פיקאסו מצייר בכמה דקות או אולי פחות רישום זריז  (וייתכן שאפילו בקו אחד? מעניין...) מגיש לאישה, ונוקב בסכום של 5000 דולר. היא שואלת בתרעומת כיצד ייתכן שהמחיר כל כך גבוה, והרי זה לקח לו רק כמה דקות, ועל כך הוא עונה -  לא גברת, זה לקח לי כל חיי.

הסיפור יכול להיות בדיוני או אמיתי אבל המסר נכון ורלבנטי גם לפוסט שלנו - ציור בקו אחד יכול לעשות כל אחד, וכדאי לכולם, בכל גיל, להתנסות בזה - זה כיף גדול ומאתגר! אבל ציור מוצלח - כזה שיש בו זרימה, בטחון בקו, מינימליזם נכון והרמוניה דורש יד מאומנת מאוד, ונדמה שבכך בדיוק טמון הכוח והקסם של סגנון ציור זה - ילדותיות, פשטות ונאיביות שמאחוריהם כשרון, בטחון וידע. 

פרצופים הם אחד מנושאי הציור האהובים  על אמני הסגנון הזה, ואין גבול למגוון ההבעות ותווי הפנים השונים שאפשר ליצור כשהאינטואיטיביות, מהירות הציור וריבוי הקווים המתעקלים ספק מקשים ע הציור, אך ללא ספק תורמים לאופי ולהבעות.

התמונה מכאן

ציור בקו אחד יכול לנוע על הציר הרחב שבין מופשט לריאליסטי - הנה שתי דוגמאות נוספות לדיוקנאות - הראשון על גבול ההפשטה וההכללה והשני מציאותי למדי:


ציור של Christiane Spangsberg 


שני ציורי הפנים הריאליסטיים הם של בוריס שומיץ, אמן גרמני. בפורטפוליו שלו למצאו עוד מגוון יפהפה של איורים בסגנון זה.

ציורי קו אחד יכולים להשאר ברמת ציור בקו, או שניתן גם לצבוע אותם, וליצור כך משטחים של צבע. צביעה בשחור בלבד מחמיאה להם במיוחד, ונותנת עוד מימד רטרואי ופיוטי לציורים הללו. 


עוד דוגמה, גם היא של קריסטיאן ספנגסברג - ציורי קו אחד מושחרים של האמנית קריסטיאן ספנגסברג, עליה כתבתי בתחילת הפוסט, מתוך תערוכה שלה בגלריה בניו יורק. 



 אך גם צביעה בצבע מלא נראית נהדר, ולוקחת את זה למקום אחר לגמרי, לשנות החמישים למשל במקרה הזה (עם שימוש בגווני הפסטל, שלפי מגזין העיצוב העדכני ביתר המונח על שולחני, הם אחד הטרנדים הבולטים לשנת 2018)


ציורים בקו אחד מתנוססים עכשיו לא רק על גבי תמונות ופוסטרים. חברות רבות הבינו את הפוטנציאל האמנותי אך גם המסחרי הגלום בהם, ומשתפות פעולה עם אמנים מובילים בתחום, קריסטיאן לדוגמא משתפת פעולה עם חברת האופנה J. V. reid.

והנה עוד דוגמה יפהפיה שנתקלתי בה באינסטגרם בעת העבודה על הפוסט  - מתוך הפקת אופנה של Sicky magazine. עבודת בלשות הניבה את הממצאים הבאים: החולצה המהממת עוצבה ע״י המותג Subito.


כעת אופנתי מאוד להשתמש בציורי קו אחד לעיטור קירות הבית, וניתן למצוא הרבה מקורות לרכישת הדפסים או אפילו ציורים מקוריים. קודם כל אצל האמנים עצמם, וסמכו גם על אתרי הקניות המובילים - למשל על אורבן אאוטפיטרס שיודעים לתפוס כל טרנד עוד לפני שהוא יודע שהוא כזה:



Benjamin Ewing הוא אמן מאורגון היוצר אמנות, עבודות מסחריות עבור חברות גדולות וגם עוסק בצילום.
הוא לוקח את ציורי הקו האחד לכיוון אבסטרקטי, ואם תביטו בדוגמאות שלפנינו תראו תהליך של הפשטה - התמונה הראשונה עוד מזכירה צורת גוף אנושית אך השלישית כבר מופשטת לחלוטין.





בעודי עובדת על הפוסט הזה נתקלתי בפיד הפייסבוק שלי ברישומי קו אחד מקסימים ומיוחדים של האמן והמאייר דייב יעקב, אז כמובן ששילבתי גם אותם פה. הם מפורטים יותר בסגנונם מיתר הציורים בפוסט, מה שמקנה לדמויות נופך יותר אמיתי, ויותר אופי. גם אתם אוהבים?
העבודה על הפוסט הזה גרמה לי לדפדף בתמונות בטלפון שלי ולבדוק אילו ציורים בקו אחד אני ציירתי. מצאתי כמה וכמה שרבוטים ונסיונות שעשיתי השנה. הנה אחד שניים שחיבבתי במיוחד. 








והנה עוד אחד שציירתי ממש אתמול, כי העבודה על הפוסט הזה ממש עשתה לי חשק לצייר :)





ולסיום, קו אחד ארוך (וחמוד!) שמתרחש גם על ציר הזמן - קבלו במחיאות כפיים נוסטלגיות את מר קו.
שיהיה סוף שבוע מקסים וחמים!
איריס.

SaveSave
SaveSaveSaveSaveSaveSave


:מוצרים מומלצים מהחנות שלנו
SaveSave

יום רביעי, 17 בינואר 2018

סטודיו שבועי ומאפשר

אני מציירת  המון - בבית וגם בחוץ, אבל יש טכניקות, חומרים או מצעים שאני לא מאפשרת לעצמי לעבוד עליהם למרות שאני ממש רוצה - כאלה שתופסים המון מקום, או מאוד מלכלכים, וכמובן כאלה שמלווים בריח לא משהו (למרות שבאופן חד משמעי אני נמנעת מלעבוד עם כל חומר לא בריא).
אבל מה לעשות שאני כל כך משתוקקת לצייר עם המון צבע על קנבסים גדולים, או לעבוד עם ג׳לי פלייט - שעל אף כל מעלותיו - לא באמת מאפשר לשמור על סביבת עבודה נקייה?


אז סוף סוף מצאתי פתרון - וסדרתי לי מקום אחר לעבוד בו, מחוץ לבית, ובדיוק בתדירות שמתאימה לי.  אתמול בבוקר, אחרי כמה ימים של ציפיה מרגשת, ארזתי מטלטליי (המון דפים, צבעי אקריליק  וטקסטורות שאילתרתי עבור העבודה עם הג׳לי פלייט) ופתחתי שולחן עבודה כזה... למשך חמש שעות היה לי סטודיו רחב ידיים רק שלי, ונהניתי סוף סוף מעבודה עם ג׳לי פלייט שלא מצטמצמת לשולחן קטן, או לזמן קצר.


אבל קודם כל, תזכורת קצרה - מה זה בכלל ג׳לי פלייט? משטח שעשוי חומר  שקוף, חלק וגמיש המזכיר ג׳לי, שבעזרתו יוצרים מונו פרינטס - כלומר הדפסים חד פעמיים שאינם חוזרים על עצמם.


העבודה נעשית ע״י מריחת שכבת צבע אקריליק דקה מאוד על המשטח באמצעות גלגלת. לאחר מכן ניתן להטביע בקלות טקסטורה של אובייקטים שונים על גבי המשטח. הטקסטורה והצורה שלהם נגרעים משכבת הצבע, וכך נוצר נגטיב שלהם בכל צבע  שבחרנו על גבי הנייר שהצמדנו  לג׳לי פלייט ושלקח ממנו את כל שכבת הצבע.  ניתן גם להניח חפצים שטוחים או נגזרות נייר וליצור מסכות החוסמות את העברת הצבע, וכמובן שאפשר לחזור על הפעולה עם צבעים ודוגמאות נוספות וליצור עבודות שכבות מרהיבות.

עבודה עם שכבות של צבע ושבלונה גדולה

אהבתי את האפקט שהזכיר לי ציורים של מונה. 


משחק של שכבות, טקסטרורות ומסכה משבלונה


זו עבודה מאוד מהירה ויצירתית שגורמת לנו להביט מחדש על כל אובייקט וטקסטורה  (אפילו הסתמיים ביותר מתגלים כבעלי פוטנציאל ענק ליצירת טקסטורות מרתקות)
וצופנת המון הפתעות מסקרנות לגבי התוצאה הסופית שנגלית עם סיום ההדפס.

מלכלך :)


החפצים הכי זניחים  יכולים ליצור את האפקטים הכי מעניינים..  הגריד הזה נעשה באמצעות משטח קרטון פשוט ממשחק קופסה, אחרי שהוציאו ממנו את כרטיסיות המשחק שהגיעו מחוברות אליו.



טקסטורות מסרטי תחרה ונגזרות נייר



הדפס עם גווני ניאון במראה פסיכדלי. בגלל זה באינסטוש קראתי לו The house of rising sun


אני מאוד אוהבת להשתמש בגוונים ניאוניים זוהרים בציורים בכלל ובהדפסים בפרט - זה בגלל שאמנות פסיכדלית, ובעיקר פוסטרים פסיכדליים מהסיקסטיז הם השראה אדירה בשביל

טכניקה מעט שונה - ערבוב הצבעים על המשטח, ללא טקסטורות


התמונות שבפוסט הן של ההדפסים שהכנתי אתמול. אני מתכוונת להשאיר את חלקם מהם כמו שהם, בחלק להשתמש כחומר גלם לקולאג׳ים כי אני מאוד אוהבת את הפאטרנים שנוצרו בהם וחלק ישמשו, כמו תמיד, כבסיס או רקע לציורים אחרים שלי.



אני מתכננת לאפשר לי את מרחב העבודה הזה לעיתים קרובות, ובכל פעם להתנסות בו במשהו אחר שאני נורא רוצה ליצור  ביום יום ועד היום לא כל כך יכולתי לעשות את זה כמו שצריך.



אני חושבת להמשיך ולתעד מפה, מהבלוג, את המסע האמנותי הזה, שלמרות שאני נמצאת בו כבר זמן רב, אני מרגישה ויודעת שמדובר על שביל חשוב וחדש במסע.



אני רוצה שזה יהיה מעין יומן עבורי וגם עבורכן  - כדי לתעד את התהליך האמנותי, ״לחשוב״ עליו בקול... מקווה שזה יעניין גם אתכן, שיעורר גם בכן חשק ליצור ולהתנסות - ומאוד מקווה שיעורר גם שיחה ביננו, פה בבלוג או באופן אחר. כתבו לי, הגיבו, שתפו את התהליכים שלכן - אני אשמח מאוד לקרוא ולהגיב.